<h1>ספר החינוך מצוה רנ"ז</h1>
<h2>דף קי.</h2>
לכבד החכמים ולקום מפניהם, שנאמר [ויקרא י"ט] מפני שיבה תקום, ותרגם אנקלוס מן קדם דסבר באוריתא תקום. והדרת פני זקן, פירשו זכרונם לברכה [קדושין ל"ב ע"ב] אין זקן אלא מי שקנה חכמה. וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו. משרשי המצוה לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, מתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השרש פירש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין [שם] שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, והיינו דאמר רבי יוחנן שם בקדושין הלכה כאיסי בן יהודה, וזהו שאמרנו בתנאי שלא יהא בעל עבירות, שאם כן מנע עצמו מכבוד. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין צריך לומר שמי שאינו חכם חייב בכבוד החכם, אלא אפילו החכם חייב בכבוד החכם, כמו שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ ל"ג ע"א] תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה. ומה שביארו גם כן כי בכבוד הרב על התלמיד יש תוספת גדול על הכבוד שחייב לכל אדם אחר, והפליגו בזה עד שאמרו [אבות פ"ד] מורא רבך כמורא שמים. ובביאור אמרו אביו ורבו רבו קודם בכבוד ובאבידה ובמשא ובשבייה, אבל אם היה אביו חכם אף על פי שאינו שוקל כרבו אביו קודם. ובפרק חלק [סנהדרין ק"י ע"א] אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר [במדבר כ"ו] בהצותם על יי, ושם האריכו בעניין הרבה. ומה שאמרו זכרונם לברכה במוראת רבו שלא ישב במקומו ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל עמו אסור להורות, ואם ראהו עובר על דברי תורה כיצד ימנענו, והחלוק שבין רבו מובהק, כלומר שרוב חכמתו ממנו, לרבו שאין רוב חכמתו ממנו, ומאימתי חייב לעמוד מפני רבו ומפני חכם אחר, ובאי זה מקום ובאי זה ענין פטור מן הקימה, ויתר רובי פרטי עניינים אלה בקדושין פרק ראשון ובמקומות אחרים. וכן מדיני המצוה העניינים שפוטרין מהן החכמים מצד כבודם ומוראם כגון בניינין וחפירות המדינה וכיוצא בהן, וכן המסין שמטילין המלכים על אנשי הארץ בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד או שהוא קצוב על כל איש ואיש או שאינו קצוב כלל, מכל זה הם פטורים, שנאמר [הושע ח'] גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ביטל עשה ועונשו גדול, למען כי זה יסוד חזק בדת.
